ב 8 השנים האחרונות אני מתרגלת ומעמיקה בעולמות המנהיגות ההשתתפותית. בזמנו, השתמשנו במושג הזה בעברית כדי לאפיין גישה שהחלה להתהוות עם מהפכת הטכנולוגיה בסוף המילניום הקודם. בשנת הקורונה, הגישה והכלים הללו התגלו כיעילים וטובים יותר להתמודדות עם אי הוודאות לעומת הכלים והגישות הרגילות והצליחו להפתיע גם אותנו, אלו שחיים אותם ועובדים איתם ביום יום.
הרהרתי הרבה על השתתפותיות מאז פרוץ הקורונה ואף יותר על מנהיגות, מתבוננת מבעד למסך במשבר חריף של אמון בין הנהגות לבין ציבור בכל העולם.
המאמר הזה הוא סיבוב על הספירלה הפרטית שלי עם מנהיגות השתתפותית וחלק מדיון מתמשך של יואב ושלי על הקשר בינה לבין קיימות. מקווים שיתחבר לסיבובים שלכם.
על חדר בריחה, משבר האקלים והשתתפותיות
בשביל להמחיש מהי מנהיגות השתתפותית, זה עוזר להיזכר בפעם האחרונה שהייתם בחדר בריחה. אולי עם המשפחה, אולי עם העבודה.
זוכרים מה קורה שם בחדר בריחה?
בגדול יש שם שילוב של 3 מרכיבים: קבוצה, אתגר ולחץ זמן.
ואיך יוצאים מהחדר?
זה עובד טוב, אם משאירים את השיפוטיות בחוץ, את ההתחכמות, את הטריקים את הפוליטיקה. מנסים ביחד תוך תקשורת פתוחה ומהירה לפתור בעיות אמיתיות. עושים פעולות רבות, מהירות, שאולי יובילו לרמז הבא, משם לעוד רמז, משם לדלת נסתרת, לחדר נוסף ומשם ליציאה החוצה.
יש מטרה משותפת – אפילו תשוקה משותפת, אין היררכיה, שמים את האגו בצד, מנסים מלא מלא דברים עד שמצליחים.
זה בקיצור רב, הסיפור של מנהיגות השתתפותית. היא יוצרת מערכות ותנאים בהם אנשים יכולים להנהיג ולקחת חלק, כלומר להשתתף.
הקורונה הכניסה אותנו לחדר בריחה ענק, הדגימה בצורה מוחשית וכואבת את מה שאנחנו יודעים בשכל – אנחנו – כאנושות "תקועים" ביחד בחדר. רק שמחוץ לחדר הזה מחכה החלל הגדול ולא ארוחה במסעדה.
ואתגר הקורונה היה רק חימום לאתגר האמיתי – משבר האקלים.
אז יש לנו קבוצה גדולה מאוד של אנשים, אתגר ענק ולחץ זמן. עכשיו, איך יוצאים מהחדר?
אני לא מדענית אקלים ואני סביבתית בעיקר באופן בו אני מנהלת את משק הבית שלי. אבל אחרי שנת הקרונה מתבהר לי יותר ויותר שאת משבר האקלים יש שלוש דרכים לנצח – מנהיגות, מדע וטכנולוגיה והשתתפות. פה נתעסק בעיקר בחלק של המנהיגות.
המנהיגות הפורמלית צריכה לנסח חזון בו אנו לוקחים אחריות על ההתנהגות שלנו שהביאה למצב.
בהמשך היא צריכה לגבות את המדענים, לקדם לסדר העדיפויות, לאפשר ובעיקר לא להפריע למדענים לחפש, לחקור ולפתח דרכים להוציא אותנו מהבוץ.
במקביל, כדי לא 'לשרוף את הזמן בחדר', לאפשר למיליונים שכבר פעילים בנושא בכל העולם לקחת אותנו קדימה ולבסוף לעודד את שאר המיליארדים האחרים להיות פרואקטיבים – מנהיגים ולהשתתף באתגר.
ליצור פלטפורמות להשתתפות, לחשיבה משותפת על אתגרים ולעשייה, המון עשייה.
בארץ מתנהלות ברגעים אלו 14 ועידות אקלים אזוריות. את זו של מפרץ חיפה מלווה טלי רז מהטריבונה. טלי יחד עם השותפים, יצרה פלטפורמה רחבה להשתתפות של מאות אנשים. זו דוגמה טובה לראות איך
איגוד הערים חיפה כמנהיגות פורמלית, אסף את 'משתתפי העל' – הגופים הפעילים בשטח לתהליך רחב ועמוק של עבודה בחמישה תחומי תוכן. הוא שילב מדענים, פעילים סביבתיים, אקטיביסטיים חברתיים, תחת מטרה משותפת. בתהליך משתתפים מאות אנשים לאורך שלושה חודשים. הם עוסקים במציאת פתרונות מקומיים למשבר האקלים באחד האזורים המזוהמים בישראל. מאות אנשים אלו, יקחו את שיתופי הפעולה ואת הרעיונות שנוצרו בתהליך ודרכם ירחיבו את המעגל לעוד אלפי אנשים בכל איזור מפרץ חיפה.
זוהי דוגמה אחת, לדרך בה מערכות של מנהיגות השתתפותית מציעות מבנים חברתיים חדשים לשיתופי פעולה. מציעים אלטרנטיבה אמיתית ליחסי כוח ופוליטיקה. אם כך איך בונים את המבנים החברתיים הללו?
ככה בונים פלטפורמה השתתפותית
ג'רמי היימס והנרי טימס יצרו המשגה פשוטה להבנת הפלטפורמות ההשתתפותיות בספרם New Power. המבנה מתחיל ב'ספונסרים', אלו שמבינים את התפקיד שלהם כבעלי או נציגי הפלטפורמה. כלומר הם מי שיוצרים את הפלטפורמה ומביאים אותה לעולם. לאחר מכן הם בונים את הפלטפורמה, באופן כזה שמספק תנאים מיטביים לאותם 'משתתפי על' להביא תוכן ופתרונות. או לכל הפחות, כמו שטלי אומרת. לא להפריע להם.
'משתתפי העל' הם מי שמביאים או מעלים את התוכן לפלטפורמות (לדוגמה תכנים ברשתות חברתיות, שירותים כגון בתים או ציוד להחלפה בפלטפורמות של תיווך). בשלב הבא משתתפי העל יוצרים הרחבה לאינטראקציה עם משתתפים רבים, כלומר מאפשרים תגובות ושימוש של משתתפים בקנה המידה הרחב. כך בנויה פלטפורמה חכמה שלא מפריעה למשתתפים להביא את עצמם במלואם וליצור יחד. פלטפורמות כאלה מוכרות מאוד בשנים האחרונות כמודלים מסחריים, מ Ab&b ועד Spotify, או כמודלים קהילתיים וחברתיים כמו "יום המעשים הטובים" ונגריות קהילתיות.
ניתן לראות את המערכות הללו כבנויות ממשולשים כאלה.
המשולשים האלו נולדו מתוך האפשרויות שהטכנולוגיה הדיגיטלית יוצרת והם משגשגים על רקע השינוי העמוק בתהליכי הייצור של המהפכה התעשייתית שאנחנו חווים. כדי להבין את הפריחה שלהם, צריך להבין את ההקשר בו הם פורחים.
מהפכת הפרודוקטיביות – ממחסור לשפע
אני משוגעת על קפה. קפה אמיתי. לפני 5 שנים, כדי לשתות קפה טוב הייתי צריכה להניע את האוטו, לחפש לי בית קפה טוב בסביבה, להתפלל שהבריסטה במשמרת מיומנ.ת מספיק, שהחלב הוא זה שאני אוהבת, שהקפה לא יצא שרוף, קר ומבאס…… היום אני מגששת מחדר השינה למטבח, מתפעלת בעצמי את מטחנת הקפה שלי, המכונה האהובה והמקציף ושותה כבר על הבוקר קפה מושלם. כזה שאף בריסטה לא יכול.ה להכין לי.
זו אולי התמצית של מהפכת המייקרים. הפכנו בשנים האחרונות כולנו מצרכנים ליצרנים. ידע "האיך לעשות?" זמין ביוטיוב, החלפים, מצרכים ומכונות זמינות ברשת ונשלחות מכל העולם ישירות אלינו הביתה, מומחים שעושים הדרכה ומלמדים מדריכים דרך הזום וכל אחד מאיתנו יכול להפוך בקלות ליחידה יצרנית.
ג'רמי ריפקין מתאר את התהליך הזה ברמה המקרו כלכלית, האוטומציה, הרובוטיקה, מדפסות התלת מימד, האינטרנט של הדברים – חיבוריות המכשירים שלנו לרשת, כל אלו העלו באופן דרמטי את יכולת הייצור, את הפרודוקטיביות. והורידו בדרך את העלות השולית של הייצור כמעט לאפס. המשמעות של הדבר היא שאנחנו, בעולם 'המערבי', באמת נמצאים בעולם של שפע וההשרדות שלנו קשורה פחות בצורך שלנו להבטיח את הקיום הגופני שלנו אלא יותר ביכולת לנהל את השפע הזה ואת הצדק החלוקתי.
דוגמה לשפע ובעייתיות בחלוקתו היא בתחום המזון. יש יכולת ייצור מזון אדירה בעולם. אך לצערנו קרוב לשליש מסך המזון מוצא את עצמו נזרק או מושמד בשלבים השונים של התהליך מהשדה ועד לסיום הארוחה. וזאת, למרות שבמקומות אחרים על הפלנטה יש מחסור במזון. זהו חוסר התאמה בין יכולות הייצור, לאופן חלוקת המשאבים, שנובע מהאופן שבו המערכת שלנו מעוצבת.
איך זה קשור למנהיגות השתתפותית? הכלים שלה נשענים על ההנחה של שפע. שפע יכולות, שפע נקודות מבט, שפע משאבים (כי יש יכולת ליצור בעלויות שואפות לאפס גם אירועי תרבות ענקיים לדוגמה). מנהיגות השתתפותית יוצרת מערכות של תיאום וסנכרון ושל מגוון, המאפשרות לחלק בצורה חכמה וצודקת יותר משאבים ולהפעיל את חכמת הרבים. כדי לאפשר למנהיגות הזו לפרוח נדרש שחרור או מעבר ממנגנוני הכוח הישנים לחדשים. כפי שמפליאים לתאר ג'רמי היימנס והנרי טימס בספרם "New Power" .
עלייתו של הכוח החדש
בעולם של כוח ישן השתתפות פעילה בהשפעה על נתיבי המציאות ניתנה בידי מעטים. הטכנולוגיה מאפשרת להפוך את הפרמידה הזו ומאפשרת השתתפות והשפעה של רבים.
השתתפות בעולם החדש נעה מהרמה הנמוכה ביותר של צריכה, דרך שיתוף הידע, הזדהות עם המוצרים, רעיונות או תנועות. בשלבים הבאים אנחנו מאמצים ומסגלים לעצמנו רעיונות ובכך מעצימים תנועות, משם מממנים במימון המונים. השלבים הגבוהים בסולם הם שלבים יצרניים, אנחנו מייצרים תוכן ולבסוף ברמה הגבוהה מעצבים את הפלטפורמה.
בסולם נוסף שלהם הם מתארים את היכולת והתשוקה של אנשים לצאת מהפסיביות ולהפוך לפרו-אקטיביים ביחס למציאות סביבם עד לרמה של בעלות מלאה או חלקית לתכנים ומהות.
הרעיונות האלו, של בעלות משותפת על נכסים משותפים אינם חדשים, אלינור אוסטרום זוכת פרס נובל לכלכלה מתארת מערכות כאלו שהתקיימו לאורך מאות שנים בצד מערכות של בעלות יחידים. בתצורתם המודרנית הופיעו בתור קואופרטיבים המאגדים עד היום כמיליארד וחצי אנשים ברחבי העולם, בקהילות שיוצרות לעצמם סט כללים להתנהלות במשאבים המשותפים שלהם (אפילו ועד הכיתה מנהל איזו קבוצה משותפת עם אינטרסים וכללי השתתפות), ואפילו בהסכמי פריז עליהן חתמו רוב מדינות העולם ומציעים דרך לפעולה משותפת על הנכס המשותף לכולנו – האטמוספירה והאקלים הנוח שהיא יצרה לנו.
החידוש כיום הוא שלראשונה, באמצעות טכנולוגיות דיגיטליות וחברתיות המתפתחות בשנים האחרונות, נוצרים מנגנונים חדשים המאפשרים לבעלים האמיתיים לא רק להשתמש בסוכנים או מייצגים כפי שמכתיבה זאת הדמוקרטיה היצוגית אלה להיעזר בפלטפורמות דיגיטליות ואנושיות כדי להשתתף בפועל בשיח הציבורי המתמשך ולהסית פעם אחר פעם את זרימת הנהר.
אנו רואים דוגמאות כאלו גם בחו"ל בצורה של דמוקרטיה התדיינותית ואסיפות אזרחים, או של רשויות הפותחות תקציבים להחלטת הקהל. בנוסף בארץ מוכר "לובי 99" כמנגנון המאפשר השפעה צודקת יותר של אזרחים על מערך הלוביזם, שהיה פתוח רק למועדון הצר של בעלי ממון.
ככל שעולים בסולם ההשתתפות של היימס וטימס מתרחש ביזור של הכוח ובכך מתאפשרת השפעה עולה וגוברת למשתמשים שבוחרים להפעיל אותה.
המנהיגות ההשתתפותית היא קריאה לשינוי עמוק בתפיסת המנהיגות, מעבר מתפיסה ריכוזית של מנהיגות לביזור המנהיגות. המנהיגות במובנים העמוקים של היכולת להחזיק תמונה בהירה של העתיד, של הכיוונים בהם צריך ללכת, של המוטב לעשות. לטובת כלל חבר הקבוצה / קהילה ולמען הייעוד המשותף.
בדיעבד לאחר 8 שנים של למידה ותרגול, אני מבינה שהמשיכה האינטואיטיבית שלנו למילה השתתפותיות וחיבור שלה עם המנהיגות זיהתה את המאפיין החזק ביותר של המנהיגות בעולם החדש – העובדה שהיא מאפשרת השתתפות של רבים בעיצוב המציאות.
1 מחשבה על “8 שנים על הסיפון – ההשתתפות היא גורם המפתח במעבר בין העולמות”
סיכום מעניין