מנחה פיראטית בעולם משוגע

שלוש שנים עברו מאז עליתי על הסיפון של הטריבונה, מלאה בתשוקה וסקרנות,  יצאתי בעקבות הייעוד האישי שלי- לחקור, לתרגל, לפתח ולהביא הנחייה השתתפותית למרחבים של עבודה ויצירה קבוצתית משותפת. על המסע והטרנספורמציה שעברתי כמנחת קבוצות בעולמות המנהיגות  כתבתי במאמר המנחה שהתפכחה . היום, שלוש שנים אחרי, אני עומדת על הסיפון של הטריבונה, ומתבוננת על המסע הפיראטי האישי שלי בעולם ההנחיה ההשתתפותית.  גיא אמיר  הכיר לנו את הסיפור של הפיראטים וברוח הפיראטים אני מתבוננת על המסע האישי שלי בעולם הנחיית הקבוצות.

הפיראטים קראו תיגר על המבנים החברתיים ומציעים סט של עקרונות פעולה למי שרוצה לחולל שינוי מבני ומערכתי:  להתקומם, לשכתב, להתארגן אחרת, לבזר כוח ולספר את הסיפור.

בשנת 2018 יצאתי למסע בעולם "המנהיגות ההשתתפותית" התקוממתי כנגד התפיסות הסטנדרטים המקצועיים בהנחיית קבוצה, הרגשתי שהם לא מדברים אותי. לא הצלחתי להתחבר והם פשוט לא עבדו לי  בעבודה עם קבוצות. הרגשתי לא רלבנטית והחיפוש אחר דרכים אחרות לעבודה קבוצתית הביאו אותי לשדה ההשתתפותי.

אחד הדברים הראשונים שעשיתי כמנחה השתתפותית בתחילת הדרך היה  לשכתב. בעצם, התחלתי לשנות ולהמציא "חוקים" חדשים. החוק הראשון ששברתי היה חוק "הכסא הריק". מקובל כשמשתתף לא מגיע למפגש להשאיר כיסא ריק ולקיים שיח על מי שלא הגיע, ועל המשמעויות והפרשנויות של המשתתפים לכסא הריק. מכיון שמעולם לא התחברתי ל"כסא הריק"  ויותר עניינו אותי הנוכחים הפסקתי להשאיר כסאות ריקים  והתחלתי לברך את הנוכחים בברכת "מי שכאן הם האנשים הנכונים". חוק נוסף ששברתי ושכתבתי קשור לתפיסת התפקיד שלי- ממנחה הפכתי למארחת. כשאני מנחה קבוצות בהאב שלנו אני אוהבת להכין קפה למשתתפים. יש לנו מכונת קפה משובחת ואני ממש אוהבת לשאול כל אחד איך הוא אוהב את הקפה ולכל אחד אני מכינה ומגישה, כאילו, אני מארחת אצלי בסלון.  תפיסת האירוח שלי מעצבת את ההנחייה שלי. הנחיה השתתפותית מבוססת על תהליך בו החוכמה הקולקטיבית נאספת באמצעות שיחות משמעותיות בין אנשים בקבוצות  קטנות.  זהו תהליך של התהוות ותנועה תוך כדי התבוננות ופרשנות משותפת. היא לא יכולה להתקיים  במצב בו המנחה מחזיק את הקבוצה, כשהוא האוטוריטה ומולו הקבוצה "מתרגלת" סמכות.

הכניסה לעולם ההנחיה הכריחה אותי להתארגן אחרת כמנחה ולהפוך גם- למעצבת.  הנחיה השתתפותית היא תהליך של עיצוב שנעשה עם ועבור הלקוחות. שני מרצ'בסקי פתחה מודל לעיצוב מפגש השתתפותי שמציע סט חדש של תכנון וחווית משתמש חדשה. המודל  מאפשר ליצור עבור הקבוצה את התנאים ואת הפרקטיקות שיביאו אותה להשגת המטרה ומתייחס גם לרכישת מיומנויות והרגלים חדשים.

חוויה השתתפותית היא על חושית ועובדת על הלב, היד והראש וככזו אין לנו ברירה כמנחים ולצאת מאזורי הנוחות שלנו. כבר שלוש שנים שאני מציירת! מציירת לעצמי, מציירת ללקוחות, מציירת תהליכים ומפגשים. עבורי זה קודם כל, פותח את הצ'אקרות ומסייע לי כמעצבת להיות יצירתית (וגם מפתח את האונה הימנית במוח ש"אחראית" על היצירתיות), וגם משפיע על המשתתפים, כי איזה כיף זה לקבל הזמנה מצוירת למפגש עם מה שיהיה ולא לו"ז!

לאט לאט, התחלתי לצאת מאזורי הנוחות שלי, לשתף ולבזר את התפקידים שלי כמנחה  ולהעביר לקבוצה את האחריות למה שקורה: "פרקתי" את המעגל המרכזי ושלחתי לעבודה בזוגות ובקבוצות קטנות בניהול עצמי. המשתתפים "הנחו את עצמם": החליפו תפקידים, שמרו על הזמנים, תיעדו ואספו תובנות משותפות. הם הביאו פרשנויות ותובנות משותפות. נסחו הסכמים (במקום חוזה ביני כמנחה לקבוצה) ותכננו ביחד איתי את המפגשים. לא מעט פעמים מצאתי עצמי ללא תעסוקה בזמן הנחייה אז  ניקיתי אספתי כוסות וסידרתי את החדר. גיליתי שמה שמניע את האנשים לקחת חלק חייב להיות מחובר לתשוקה אישית. זהו חופש לפעול  ולקחת אחריות על הבחירה. חוויה השתתפותית עובדת על המוטיבציה שלנו, התשוקה היא הדלק והאחריות היא הדרך שלנו לבטא את התשוקה שלנו. בקבוצות מבוזרות יש יותר מקום לא.נשים להשתתף, מהסיבה הפשוטה שהם מרגישים שם בבית.

לספר את הסיפור
הסיפור שלי הוא חלק מסיפור גדול יותר בו גם לחברי הפיראטים ב"טריבונה" יש חלק גדול. ביחד אנחנו לומדים ומתרגלים השתתפותיות. זהו סיפור על תנועה רחבה של אנשים מרחבי הגלובוס שמחפשים אחר דרכים חדשות להתארגנות אנושית והמסע שלנו הוא חלק ממנה. היום, הנחייה השתתפותית מוכרת יותר בשדה ה;מקצועי ופחות "פיראטית". בתקופה מורכבת ומשוגעת, כמו זו  שאנחנו חיים בה,  עולה הצורך של אנשים, קהילות וארגונים להתארגן אחרת ולשתף פעולה. הנחיה השתתפותית היא הקסם שמאפשר לזה לקרות.