"מה אנחנו הולכים לעשות עם זה?"

איך מתרגלים חופש? בשבועות האחרונים אנו באווירת משבר לאומי וגלובלי. ההגבלות הפיזיות עלינו הולכות ומתהדקות. ובמקביל מערכות שחשבנו ליציבות, מגלות שבירות ופגיעות. ברוך אורן כותב על החופש להשתתף ביצירת העתיד שלנו. ומשתף תובנות חדשות לאור המשבר.

אנשים נמצאים בשוק מוחלט, הם מבולבלים, חרדים למצבם הקיומי ואין להם שום דרך להתמודד עם המציאות שהפכה את חייהם ב-180 מעלות. במצבים כאלה קל להפעיל עליהם מניפולציות ולנצל את חולשתם. הם יגלו אפס התנגדות כלפי צעדים דרקוניים שהשלטון וקבוצות כוח ינהיגו. כך מתארת נעמי קליין את דוקטרינת ההלם בספרה "דוקטרינת ההלם – עליית הקפיטליזם של האסון" (אנדלוס). כשהבלבול והחרדה משתקים כל אחד מאיתנו, דוקטרינת ההלם היא המניפולציה הכוחנית והצינית, שמוחקת בפועל את  החופש שלנו להשתתף בקביעת עתידנו.

180 מעלות

משבר הקורונה שינה את חיינו ב-180 מעלות. מערכות שחשבנו אותן למערכות יציבות, עמידות ובלתי ניתנות לשינוי, הפגינו פגיעות. ברמה הגלובלית, תעשיית התעופה הושבתה כמעט לחלוטין. ענף התיירות והפנאי הודמם. ברמה המקומית יותר, הפחתת השימוש ברכב בסין החזירה את האויר לרמות שלא נראו בסין שנים. קבוצת דלק של יצחק תשובה, הטייקון האחרון בישראל – איבדה 31% מערכה לכמה ימים, והגיעה אל סף פשיטת הרגל (בימים שלאחר מכן מניית החברה השתקמה מעט). 

האמנו שאנחנו חיים בסביבת מסחר גלובלי יציבה. השינויים הללו מערערים לחלוטין את היציבות הזו. ומצד שני, השינויים הללו הם הוכחות חזקות להשפעה, לאימפקט של פעולה קולקטיבית חזקה. כשמנהיגות מחליטה לכבות את השאלטר, היא מסוגלת לסגור ענפים שלמים במשק הגלובלי, לנקות את האויר מזיהום. המציאות אמנם השתנתה ב-180 מעלות, אבל דרך הבלבול אנחנו כבר רואים את הסדק בחומה נפער. דרכו אנחנו מציצים, ורואים אפשרות לשנות היכן שחשבנו שאין סיכוי. חשבנו שהממשל הלאומי והגלובלי אינו מסוגל לקבל החלטות אמיצות. מסתבר שכשיש רצון פוליטי, יש משילות ויש עוצמה. Where there's a will, there's a way.

דרך הסדק שנפער בחומה ראינו בימים האחרונים עוד יותר מכך. גם כשיש וואקום מנהיגותי, תושבים מצליחים להניע פעולה קולקטיבית משמעותית ובעלת אימפקט. האיטלקים מעוררים השראה בכל העולם כשהם יוצאים ביחד למרפסות ושרים, הצרפתים יוצאים למרפסות ומוחאים כפיים לצוותי הרפואה. וכאן בישראל, המורים הצליחו להתארגן ולהעביר למידה מרחוק. כמעט ללא מוכנות וכמעט ללא הנחיות ברורות ממשרד החינוך. ואולי אפילו על רקע ההנחיות ממשרד האוצר המבקש מהמורים שלא לעבוד. ובחמישי האחרון מעל אלף מכוניות עלו לירושלים בשיירת מחאה להצלת הדמוקרטיה – ביצירתיות שאיפשרה לעצמנו חופש הפגנה וביטוי תוך הקפדה על הגבלות הריחוק הפיזי.

4.1 מעלות צלסיוס

במפגש הוירטואלי האחרון בסדרת "דיאלוגים על טרנספורמציה לחברה ולעצמי", הציגו דרו ג'ונס ואוטו שארמר את הסימולטור החופשי של EnROADS. הסימולטור מאפשר לכל אחד מאיתנו לבחון איך ישפיעו צעדי מדיניות גלובליים בהווה, על האקלים בכדור הארץ בשנת 2100. זהו כלי חשוב, משום שהוא מראה באופן בהיר וחד משמעי, עד כמה כל פעולה בפני עצמה אינה חזקה מספיק. נדרשת פעולה כמעט בכל הערוצים ביחד. נכון, יש ערוצים עוצמתיים יותר מאחרים, ויש ערוצים שמבטלים השפעתו זה של האחר. ויש ערוצים כדוגמת שיעור הילודה, שתרומתם האקלימית זניחה לעומת שימושם הדמגוגי להשתקת דיון עומק. אבל הסימולטור הוא הישג כביר, ניצחון ענק. הוא לקח את תרומת בני האדם להתחממות הגלובלית – אתגר שהיה מורכב ונותר מורכב, ונתן לו הסבר סופר פשוט וסופר משכנע: כל התשובות נכונות. זה פשוט, כי הסימולטור מציג לך בעיה מורכבת על גבול הכאוטית, והופך אותה למשחק פשוט של סיבה ותוצאה. תזיז את המחוג כאן ותראה לאיזו טמפרטורה הכדור שלנו יגיע ב2100. זה משכנע, כי אתה יכול בעצמך לשחק בסימולטור ולראות עד כמה כל פעולה בפני עצמה תועיל.

כן, כל פעולה תועיל קצת, אבל זה לא יציל את הכדור. רק פעולה משולבת, רב ערוצית, תעשה את העבודה הנדרשת. המוח האנושי רגיל לחשוב שצריך לבחור פתרון אחד ולבטל את השאר. הסימולטור מראה שיש המון כיווני פעולה, וכמעט כולם נחוצים. כן, יש סיבה לפעולה דרמטית עכשיו. אבל פעולה מורכבת: בהרבה ערוצים במקביל. ממש כמו במשבר הקורונה. גם פעולות קולקטיביות של המנהיגות הפורמלית, גם פעולות קולקטיביות ספונטניות בהתארגנות עצמית של תושבים, וגם פעולות אינדיבידואליות של כל אחד מאיתנו. הכל נחוץ והכל חלק מהפתרון.

עד עכשיו חשבנו שקשה מאוד עד בלתי אפשרי לשנות עם הפעולות האישיות של כל אחד מאיתנו. כי זה "טיפה בים". ועד עכשיו חשבנו שאי אפשר לעשות פעולה קולקטיבית, כי מי אנחנו שנצליח לשכנע את מקבלי ההחלטות להעביר חוק בכנסת או להשפיע על מדיניות חברה מסחרית בינלאומית. אפילו ההצבעה שלנו לבחירות לכנסת לא מצליחה להוביל לשינוי בתקיעות הפוליטית.

קריסתו של הסיפור המגביל

ואז מגיעים חודשיים של קורונה ומלמדים אותנו שיעור. החודשיים הללו מראים לנו שאנחנו בעצם מספרים לעצמנו סיפור מגביל על נגישותן והשפעתן של פעולה אישית ופעולה קולקטיבית. הם מראים לנו שבפועל פעולה אישית מאוד משפיעה. לבקש מאיתנו לשטוף ידיים, להתעטש למרפק ולשמור מרחק של שני מטר – למעשה זה הדבר היחיד שאפשר לעשות, כשלא יודעים איך לחסל את הוירוס אחרת. החודשיים הללו מראים לנו שבפועל פעולה קולקטיבית מאוד זמינה למנהיגות שלנו, ומאוד משפיעה. תראו כמה מהר הצליחו לסגור גבולות לאומיים, וכמה הסגר הזה משנה מציאות באופן שורשי ועוצמתי. 

כל ההחלטות הללו, האישיות והקולקטיביות, התקבלו על ידי אנשים. חלקם אנשים פשוטים כמוני וכמוך, וחלקם אנשים וארגוני שלטון בעלי סמכות. אבל הכל בנסיבות מאוד אנושיות. ואם אפשר לעשות את זה בשביל הקורונה – אפשר לעשות את זה גם כדי להחזיר-לאחור שינוי אקלים, כדי לעבור לכלכלה מבוססת צרכים, כדי לארח שיחות משמעותיות וכדי לעשות עבודה משמעותית.

דבר נוסף שחשפו בפנינו החודשיים הללו היא התלות ההדדית שלנו. ואת כשל התפקוד ואת השבירות של מערכות גלובליות ולאומיות. ולאור זאת אנחנו (שוב) מבינים את הצורך בקהילות מבוססות מקום, בקהילות תרגול (community of practice), בקהילות מקצועיות לומדות, בקהילות וירטואליות, ברשתות מזון היפר-מקומיות, במערכות אנרגיה מבוזרות, במערכת בריאות עמידה.

אופק חדש

אבל כל זה לא ממש חדש. יצרכנות, מוכנות וחוסן קהילתיים בראש התור בימים אלו – אבל כך היה תמיד. ובמיוחד אצלנו: חברות וחברי קהילת ההנחייה ההשתתפותית, כמוהם כמו חברי רשת טרנזישן, רשת הכפרים האקולוגיים GEN וקהילת ברנינג-מן (כולן קהילות גלובליות אגב), נמצאים בין המוכנים ביותר למצבים כאלו. אמנות האירוח, טכנולוגיית המרחב הפתוח, תיאוריית U, כאוס, VUCA, מנהיגות נחיל, דרגון דרימינג ועוד, מדברים על פעולה במורכבות ואי יציבות מערכתית מעל עשור. עשרת העקרונות של ברנינג מן מציעים מסגרת נהדרת לפעולה בהווה ולחשיבה על העתיד. אנחנו טווים חיבור אנושי, הקשבה, חיוביות והחזקת מרחב; ביחד עם מוכנות לפעולה בסביבה מורכבת, רישות קהילתי, והבנת הדרך להשתתף ולהוביל שינוי אחראי. 

אז מה אנחנו יכולים לעשות עם זה?

• להאט. לקחת רגע לעצמנו. להישאר בזמן הווה. כמו שמציעה גליה אלכסנדר ממכון אדלר. כי 'מספיק טוב' זה המושלם החדש.
• להמשיך לטפח ולחזק את מערכת החיסון האישית של כל אחד מאיתנו – באמצעות האזנה וחיבור לגוף, תנועה גופנית, ומזון בריא. בשפת אמנות האירוח – "לארח את עצמי". לדעת מה נדרש כדי לשמור על עצמי מהוירוס, וכדי לשמור שלא אדביק אחרים. 
• להקים או להשתתף בקבוצת-אחווה שתעזור להתאוורר מהמחנק של הגבלות התנועה הפיזית, וליצור תנועה תודעתית.
• להמשיך ולפתוח את הלב שלנו לכל מי שצריך הקשבה תמיכה וחיבוק. לא מתוך מקום של הצלה ועזרה לזולת. אלא מתוך לידת דרך טובה יותר של קיום. מתוך שמחת החיים וחגיגת הניתוק מהשגרה, ה"דיפולט".
• להמשיך לארח שיחות משמעותיות. שמבקשות להבין מה בוער ונוגע בכל אחד מאיתנו, מה הלא נאמר המבקש להאמר, מה רוצה להיוולד מתוך האי ידיעה. בלי להיות גיבור, ובלי להכנס בסערה פנימה, כי אנחנו הרי היינו שם לאורך כל הדרך, עובדים בתוך רשתות קיימות ומשתתפים במאמצים הקהילתיים.
• להמשיך לתרגל נדיבות. להעניק מתנות מתוך הידיעה שהנדיבות בונה חיבור והשראה. מתוך רצון לשתף את הכלים והידע איך לבנות-מחדש רשתות של אספקת משאבים מקומיים. ומתוך הכרת הפריוילגיה שלנו.
• להמשיך לטפח ולחזק את מערכת החיסון החברתית של כל אחד מאיתנו – באמצעות חיזוק וטיפוח הקשבה, משמעותיות ושייכות בקהילות שלנו. להתמקד באנשים, ולא במשבר. למצוא פתרונות שבוחרים – במודע ובאומץ לב – לבנות אמון ולבנות חיבורים אנושיים אותם המשבר ריסק. להעצים את השורדים ואת החירות שלהם להשתתף במעורבות אישית עמוקה ביצירת העתיד שלהם. כדי לעזור להם להאבק בסבל של תודעת הקורבן. להתחבר לשמחה ומשחקיות כדי שנוכל להשתמש בהן בזמנים בהם אנו הכי זקוקים להן.
• להמשיך להשתפר ביכולות החזקת המרחב שלנו, במקצועיות שלנו בכלים השתתפותיים. התרגלנו להשתמש בהם כדי להחזיק את המרחב הכאורדי – אותה נקודת החיבור בין סדר ואי סדר, עליה מדבר די ווארד הוק, מייסד חברת ויזה העולמית. אבל זה כבר לא מספיק. מגיפות, משברים אקלימיים, משברים פוליטיים, משברים כלכליים והשלכות של כלי מלחמה ישנים וחדשים, כבר אינם ניתנים להפרדה במרחב או בזמן. אנחנו מתחילים לראות שהם מתהווים כמופע רציף, כאירוע בודד מתמשך. זהו "האסון הארוך", כפי שמגדירים אותו לינדה בוזל וניק פר. והמצב הזה קורא לנו לקחת צעד אחד קדימה. לשדרג את הכלים שלנו, כדי לאפשר עבודה במרחב שבין בלאגן לשיגעון, בין כאוס וחאמוס (אבדון).
• להמשיך לטפח ולחזק את מערכת החיסון של כדור הארץ שלנו – באמצעות הפחתה מאסיבית של שימוש בדלקים מחצביים, הרחבת החלק של התזונה הטבעונית בתפריט שלנו, הפסקת כריתת העצים ונטיעת חדשים. ולדבר על זה.

בתוך כל הבלבול, נתיבים חדשים מתחילים להיסלל. זו תקופה מסקרנת. היא מזמינה אותנו להשתתף בקביעת העתיד שלנו. לטפח סוג חדש של קהילתיות ובריאות. ולהמציא את השלב הבא של המקצועיות שלנו.

מאמר זה נכתב בהשראת הניוזלטר האחרון של 'ברנרים ללא גבולות'.