הטבע האנושי מותאם לחיי קהילה כמו שזאבים מותאמים לחיי הלהקה. היא חלק בסיסי בהוויה שלנו, צורך פסיכולוגי עמוק שדורש מענה, וכשיש חוסר בקהילה נגרמת לנו מצוקה פסיכולוגית שלא שונה הרבה מהמצוקה שאנחנו חשים ברעב: כשחסרים משאבים אנרגטיים אנחנו יוצאים לחפש אוכל בסוואנה (או במקרר), כשחסרים משאבים חברתיים אנחנו יוצאים לחפש אותם בקהילה.
במשך השנים ניסיתי למצוא הגדרה כוללת וממצה לקהילה, כזו שכוללת את "הרשת: באר שבע" ואת קהילת המידברן לדוגמה, אך גם כזו שמשאירה בחוץ את (מרבית) קבוצות הדיון הווירטואליות שצצו בשנים האחרונות ברשתות החברתיות וקוראות לעצמן "קהילות דיגיטליות" (ראה ערך "קהילת בוני המצגות" שפגשתי לא מזמן).
כשסוף-סוף מצאתי את ההגדרה הנכונה (עבורי), זו שעשתה לי סדר בראש והתאימה לצרכים שלי, הבנתי את הנחת היסוד השגויה שהחזקתי: קהילה היא לא דבר של "כן או לא", ואפילו לא של "יותר או פחות"; "קהילה" היא מונח מורכב, וככזה יש לה מימדים שונים שמצביעים על רמות התפתחות שונות.
את ההגדרה שבה אשתמש מצאתי בהערת צד שכתבה שרה שדמי-וטרמן בחוברת "קהילות משגשגות" שהפיק מכון שחרית. שרה מבדילה בין קהילה ל"סתם" קבוצת אנשים כך: "קהילה נפרדת מקבוצת אנשים בכך שקהילתיות היא מטרתה ושהיחס בין החברים בה הוא רב-ממדי ורב תחומי." פשוט, לא? טוב, לא בטוח שפשוט, אבל לפחות קצר מאוד יחסית למורכבות של המונח הזה. אולי כדאי לפרק קצת ההגדרה כדי להבין יותר לעומק למה שרה'לה מתכוונת.
קודם כל, קהילה נתפסת כאן כמונח רב-ממדי, כשכל קהילה היא בעצם נקודה במרחב התלת-ממדי הזה. כל קבוצה של אנשים יכולה להימדד בהתאם לשלוש הממדים האלה, ויכולה לגדול ולצמוח בממד אחר ולדעוך בממד אחר באותו הזמן (למרות שבדרך כלל נמצא מתאם די גבוה בין המימדים). בואו נתפקס קצת על כל אחד מהממדים:
- קהילתיות כמטרה. אני מפרש את הממד כמידת היכולת והרצון של כל אחד מחברי הקבוצה לשים את הקהילה כערך נעלה, ובהקשרים מסוימים אפילו נעלה יותר מהערך של היחיד. ממד זה דורש (אך גם מקדם) את [1א] תחושת השייכות ואת [1ב] תחושת המשמעות של החברים בקבוצה. שתי התחושות האלה הן סוג של "תתי ממדים" והן דו-כיווניות: אני שייך לקהילה והקהילה שייכת לי, אני מקבל משמעות מהקהילה תוך כדי שאני מעניק לה משמעות.
- רב-ממדיות. האדם הוא יצור רב ממדי, שילוב של כלל הדברים שהוא עוסק בהם ושחולפים במחשבותיו מהרגע שהוא קם בבוקר ועד הרגע שהוא הולך לישון (ואולי גם במהלך השינה). קהילה "מוצלחת" היא כזו שתאפשר לאדם להיחשף על כל ממדיו ומורכבויותיו, מאלה החשופים והמופגנים ביותר ועד המופנמים והאישיים. השימוש במגוון ערוצי תקשורת פורמליים ובלתי פורמליים יסייע בחשיפה; קהילת-אמונה מוצלחת, לדוגמה, היא כזו שתחבר אנשים לא רק סביב האמונה (שהיא הקשר המידי והחזק בין החברים) אלא גם סביב חיי משפחה וחברה – תהליך שיתאפשר ביתר קלות במפגשים לא פורמליים (ארוחת ערב חברית) בנוסף לפורמליים (מפגשים למטרת תפילה משותפת).
- רב-נושאיות. הממד הפשוט ביותר להבנה: כשהתקשורת נעשית סביב מגוון רחב של נושאים ולא נעוצה רק סביב נושא אחד.
לא רק מרק – ערב מרקים בו כל בית פותח את שעריו לכלל הקהילה, מכין מרק ומוסיף את הקטע שלו – הופעה, מדורה, משחקי קופסא. המגוון האנושי מעודד מגוון נושאי (קרדיט: הרשת: באר שבע)
בהתאם להגדרה הזאת, הממדים הללו הם מעין "תנאי סף" המציגים מדדים לקהילה. כל קבוצת אנשים יכולה להימדד כנקודה במרחב התלת-ממדי, וככל שהיא מדורגת גבוה יותר בכל מדד היא יוצרת קהילה בעלת פוטנציאל הצלחה גבוה יותר.
יש קהילות שמכוונות להיות אקסקלוסיביות (מכונות גם "רשתות סגורות"), בהם הקשרים בין החברים הם חזקים ביותר והתקשורת היא עצמאית, אך קהילות כאלו מסתכנות בסטגנציה שעלולה להוביל לדעיכה. לעומתן, קהילות אינקלוסיביות (כוללניות, או "רשתות פתוחות") רואות ערך מיוחד בקבלה רציפה של חברים חדשים ועידוד מתמיד של חדשנות. עבור קהילות כאלה נוסח ממד רביעי:
4. יכולת הרחבה (Scalability). הרצון והיכולת של הקהילה לקלוט חברים חדשים בצורה מתמשכת וכשמתעורר הצורך – לפצל קהילות גדולות לקהילות קטנות יותר.
עכשיו, לאחר שהגדרנו ארבעה מימדים כמדד לקהילה מוצלחת, נוכל להתחיל לפרוט את העקרונות שתומכים ומאפשרים שיפור לאורך כל אחד מהממדים. (בסוגריים מרובעים "[]" תמצאו את הממד הנתמך על ידי העיקרון).
A. אינטרקציה מתמשכת ושגרתית – הקהילה צריכה להגביר את מרחב ההזדמנויות של החברים בה ליצור יחסים חברתיים איכותיים ולבלות זמן כיף ונעים אחד עם השני סביב נושאים שונים [3], לאפשר מרחבי שיח ומפגש פנים-מול-פנים, עם הזדמנויות מרובות ליצירת קשר חברתי בהקשר פורמלי וא-פורמלי [2].
B. סט פשוט של ערכים משותפים – הערכים המשותפים הם אלה שמאחדים את הקהילה [1], שמאפשרים לכל אחד מהחברים להרגיש שייכים למשהו גדול מהם [1א] שמעניק להם תחושת משמעות [1ב]. כשהערכים הם פשוטים וקלים להבנה, קל יותר לחברים לתפוס אותם ולהמשך אליהם [4].
C. משיכה של סוגים שונים של טיפוסים [4] – קהילה שתמשוך סוג מסוים של אוכלוסיה (טווח גילאים מסוים, סטטוס זהה בחיים, בני אותו מוצא וכו') תתקשה יותר להתרחב באותה המידה, ולא תכיל את המגוון הדרוש להישרדות (כקהילה) בזמנים קשים כשנדרש מצע נרחב של דעות ונקודות מבט [3]. בנוסף, טיפוסים שונים של אנשים נמשכים ומביאים עימם לקהילה סוגים שונים של אינטראקציות [2] ומגוון רחב של נושאים [3] אשר נדרשים להצלחתה של קהילה, כמו שהוסבר למעלה.
[חשוב לשים לב לאיזון העדין בין B ל-C: עליה חדה בכמות החברים בפרק זמן קצר עלולה לפגוע בקלות בסט הערכים המשותף, במוקד המשיכה המקורי ובאינטימיות המובנית בקהילה.]
D. לגרום לחברים בקהילה להרגיש שהם חלק מתנועה רחבה יותר ששואפת להגברת הטוב בעולם – להיות חלק בקהילה מעניק לחברים בה את תחושת השייכות בין כה וכה, אך ההזדהות עם תנועה גדולה יותר מגבירה את התחושה הזו אפילו יותר. ההשתייכות לתנועה שמניעה לטוב בעולם [1א] יכולה לספק לחברים תחושה של פליאה, אותה התחושה שאתה מרגיש כשאתה מתבונן במיליוני בכוכבים בלילה או כשאתה צף בעומק האוקיינוס ומתבונן לקרקעית [1ב]. המשיכה העמוקה ל"לעשות משהו טוב בעולם" יכולה גם להניע חברים חדשים להצטרף לקהילה [4].
E. טקסיות וחזרתיות – אנשים מכל הסוגים זקוקים לטקסיות בחיים שלהם, בין אם בזמנים של שמחה או של עצב [3]. החיבור העמוק למה שהיה כאן לפניך ולמה שיהיה אחריך מעמיק את תחושת השייכות והמשמעות גם יחד, ומחזק את הקהילתיות [1]. החזרתיות מגבירה את תחושת הבטחון כי היא מאפשרת לחברים לדעת למה לצפות, וכך גם לקחת חלק ולחנוך חברים חדשים.
F. גישה השתתפותית – במטרה להגביר את תחושת השייכות [1א], לכל חבר צריכה להיות דרך פשוטה וישירה לתרום לפעילות הקהילה, בין אם בצורה מתמשכת או חד פעמית. ההשתתפות, האפשרות לתרומה מאפשרת לחברים בקהילה להציג את עצמם כשלמים, להביא לידי ביטוי את היכולות שלהם, להעצים אותם, לחשוף את הרב מימדיות הטמונה באישיות שלהם [2], ומה לא. מצד שני, אם כל חבר יכול לקבל החלטות כמו מוביל של הקהילה עלול להיווצר כאוס לא רצוי. כדי להתגבר על כך אפשר להשתמש בעקרון "אנחנו מספקים את המסגרת, אתם מביאים את התוכן". העיקרון הזה מאפשר למגוון אינטראקציות להיווצר על ידי מובילי הקהילה [2], כשחברי הקהילה המגוונים מספקים את התוכן שלהם ומגבירים את הרב-תחומיות [3].
חנוכ’קטע – חגיגת חנוכה המזמינה בעלי בתים לארח סדנאות, קורסים, שיחות והרצאות עם הדלקת נרות חנוכה. הקהילה סיפקה את המסגרת, האנשים הביאו את התוכן (קרדיט: הרשת: באר שבע)
G. פיתוח אישי – תחושת משמעות [1ב] נתמכת על ידי עשיה של משהו טוב בעולם [כמו שפורט בעקרון D], אך גם על ידי ההרגשה שאני משתנה למשהו יותר טוב, שאני מתפתח להיות גרסה טובה יותר של עצמי. הקהילה צריכה לתמוך את החברים בתהליך ההתפתחות האישי שלהם מתוך הבנה שזו מוטיבציה של אנשים לפעולה בעולם.
H. ניהול ואחריותיות (accountability) עצמיים – מידת היכולת והשליטה של הקהילה באחריותיות (accountablity) כלפי ההחלטות שלה, בין אם החלטות שנוגעות לפיננסים, למבנה הארגון, להתפתחותו או ליחסי החוץ שלו. העיקרון הזה דורש (בדרך כלל) עצמאות כלכלית ואת היכולת לעמוד בלחצים חיצוניים (כוחות חיצוניים שונים שרוצים למשוך את הקהילה למקומות שונים). האפשרות של מובילי הקהילה עצמם (שהם, מובן מאליו, חלק בלתי נפרד מהקהילה) לקבל את ההחלטות כשחברי הקהילה עומדים לנגד עיניהם תומכת בתחושת השייכות של החברים [1א].
לקהילות מתקדמות: יש לא מעט דוגמאות למבנים ארגוניים שונים (סוציוקרטיה, Teal Organizations, מנהיגות נחיל) שמאפשרים לחברי הקהילה עצמם לקבל החלטות, מה שמחזק את הגישה ההשתתפותית [עקרון F] ומאפשר לחברים פיתוח אישי על ידי קבלת אחריות על החלטותיהם [עקרון G].
I. משאבי נחלת הכלל (The Commons), המרחב המשותף – אלו הם המרחבים והמשאבים המשותפים לכולם, אלה שאין לאף אחד בעלות עליהם ולכן לכולם יכולה להיות בעלות – רק צריך לבחור. בקהילות גאוגרפיות המרחב הציבורי הוא נחלת הכלל (הרחוב, הפארק, מבני הציבור), בקהילות וירטואליות מרחב הדיון הוא המרחב המשותף. במרחבים המשותפים נוצר מצב כאורדי (Chaordic: ordered chaos), שהמתבונן מבחוץ יראה בו בלגן שלם אבל כחבר קהילה יספיק לך מבט חטוף כדי להבין את הנפשות הפועלות, יחסי הכוחות, מה מותר ומה אסור (דמיינו אתכם נוהגים ברחוב עמוס בדלהי – הכל נראה כמו בלגן שלם וכולם כמו נהגים גרועים – לעומת הודי שנוהג שם). כשאתה מבין מה קורה לעומת אחרים שלא מבינים – אתה מרגיש שייך למקום (דמיינו את עצמכם חוזרים מהודו לכללי הנהיגה המוכרים לכם בישראל).
פרויקט שמשתמש במרחב הציבורי (נחלת הכלל) להנגשת שיעורי יוגה ללא תשלום. שימו לב
לאנשים מצד ימין למעלה שמתבוננים בתרגול – איך הם מושפעים ממנו? (קרדיט: יוגה ב"שכונה)
משאבי נחלת הכלל כמו מבקשים שישתמשו בהם ולכן מעודדים השתתפותיות (עקרון F), מעלים את תחושת השייכות [1א] וגם את המשמעות – אתה מבין את המשמעות החבויה, את הסדר המתקיים בהם למרות מראית עין של בלאגן [1ב]. הכאוס המסודר של נחלת הכלל מאפשר ערוצי תקשורת מאוד מגוונים [2] בטווח נרחב של נושאים [3] (חשבו על כמות האינטראקציות האקראיות המתרחשות ברחוב עמוס או בקבוצת פייסבוק מאוד פעילה כמו "אנשי העולם החדש"). משאבי נחלת הכלל פתוחים לכולם ומזמינים את כולם להשתמש בהם, ומאליהם מאפשרים צירוף של חברים חדשים לקהילה [4]. שימו לב שזהו העקרון היחיד שתומך את כל ארבעת המימדים.
אלו הם 9 העקרונות שתומכים את 4 הממדים של הקהילה. אם אתם מוצאים שהקהילה שלכם חסרה באחד הממדים ותרצו לחזק אותה, תוכלו לפנות לעקרון (או העקרונות) התומכים את הממד ולחשוב על דרכים להנכיח את העיקרון יותר בפעילות השוטפת של הקהילה שלכם.