המונח טנסגריטי (Tensegrity) הוטבע על ידי האדריכל והממציא האמריקני, בקמינסטר פולר (Buckminster Fuller) בשנות ה-1960 כמושג המורכב מהלחם של המילים 'Tension' (מתח) ו- 'Integrity' (יושרה).
טנסגריטי הוא עיקרון מבני המבוסס על השימוש ברכיבים שנושאים את מאמצי הדחיסה – 'Integrity' (מוטות/ עמודים) שאינם נוגעים זה בזה הנמצאים בתוך רשת של מתח – 'Tension' (כבלים) המתווים את המערכת מבחינה מרחבית.
המבנה המיוחד משיג את יציבותו דרך איזון בין מתח לדחיסות להבדיל ממבנים מקובלים המתבססים על כוחות הדחיסה בלבד.
דוגמאות לשימוש במודל במבנים ארכיטקטוניים, פסלים וריהוט. (תמונה: בהנחת שימוש הוגן)
כחלק מהיתרונות של מבנה הטנסגריטי אפשר לציין את הגמישות והיכולת לשינוי צורה בהתאם לכוחות המופעלים על המבנה מבחוץ, יחד עם היכולת לחזור לצורתו המקורית ואיזון ברגע שכוחות אלו אינם מופעלים יותר, העברת תנועה במהירות בכל המבנה, השתתפות בנשיאת העומס והמשקל של כל חלקי המבנה, והיכולת של מבנים אלו לעמוד במאמצים גדולים ביחס למסה שלהם.
יחד עם זאת חשוב להזכיר שמבני הטנסגריטי הם מבנים מורכבים יחסית מבחינה אדריכלית ואחד האתגרים הגדולים הוא קביעת התצורה המבנית העצמית של מבנה הטנסגריטי, הידועה כ"מציאת הצורה".
במהלך העשורים האחרונים אפשר לראות שימוש הולך וגובר במבנים אלו באדריכלות בנוסף לתחומים אחרים כמו מתמטיקה, מדע החומרים, מדע החלל, וביולוגיה.
טנסגריטי גוף ותנועה.
בעולמות הגוף והתנועה, מודל זה נותן הרבה השראה ויש שמשתמשים בו להבנת האיזון שבין היציבות לתנועה שאנחנו נדרשים בפעולות היום יום בכלל ובריקוד בפרט.
בסגנון התנועה 'קונטקט אימפרוביזציה' שאותו אני רוקד חוקר ומלמד, אנחנו נדרשים לשאת משקל משתנה המגיע דרך נקודת מגע מהאדם איתו אנחנו רוקדים (לעיתים מרימים את כל משקלו באוויר), יחד עם הרצון לשמר את התנועה הגמישות ויכולת השינוי והתגובה (באימפרוביזציה).
לפי מודל הטנסגריטי השלד משמש אותנו כאותם חלקי דחיסה הנושאים את המשקל, ולעומתו השרירים, גידים, רצועות ואפילו העור משמשים כאותם קבלים ששומרים על המתח ו'הציפה' של השלד.
האיזון בין שני אלו מאפשר לנו להגיב במהירות למאמצים המשתנים ולשמור על יציבות יחד עם הרבה תנועה וחופש ולהנות מריקוד יעיל זורם ולאורך זמן.
