תיאורית U
איזה ערך מביא לקבוצה:
זוהי הטכניקה העיקרית של תיאטרון החישה החברתי (SPT – Social Sensory Theatre).
התהליך מהווה חוויה פיזית של כל מסע ה – U ע"י מעבר מפסל א' (מציאות נוכחית) לפסל ב' (העתיד המתהווה), מבלי לדעת מה תהיינה התנועות או באיזה שלב הן תיעצרנה. התבוננות על ההתנסות התנועתית יכולה לעורר תובנות מפתיעות.
ההזמנה כאן היא לחוש לעומק את המצב הנוכחי, את התקיעות הנוכחית, להשעות את ההרגל לפתור בעיות בצורה אוטומטית ולשים לב לידע המתגלה בגוף שלנו ובשדה החברתי בו אנחנו מצויים, על מנת לגלות כיוונים חדשים ותובנות רעננות שלא היו נגישים לנו על ידי חשיבה בלבד.
התוצאה הצפויה
- גישה לידע עמוק יותר – הכולל את הגוף והנפש, את היחיד, הקבוצה והסביבה.
- הבנה עמוקה וכנה של המצב הנוכחי תוך השעייה של תגובות אוטומטיות
- הבניה של מערכת יצירה משותפת, כזו המאפשרת להרגיש את מה שרוצה להתעורר, להתהוות ואת העתיד שאנחנו רוצים ליצור.
איך המרחב מאורגן?
תרגול בקבוצות של 4-6 אנשים שכוללת תרגול אישי וקבוצתי, דרוש מספיק מרחב.
כמה זמן צריך?
60 דקות
צעדים:
שלב ראשון – להראות את פסל א'
כל אחד חושב על מקום שבו הוא מרגיש תקוע, מקום שיש בו שיבוש או קלקול, או תחום בחיים או בעבודה שמרגיש תקוע
- אפשר לתחושה של התקיעות במצב המסוים הזה להגיע לגוף שלך כצורה או מחווה גופנית, אל תחשבו על זה, תנו לזה לקרות בגוף
- המחישו את תחושת התקיעות בצורה מוחשית וגלויה במרחב – זה אחר זה, בצורה שמאפשרת מרחב בין אחד לשני. אחד קם עושה, מתיישב, הפסקה קצרה ואז השני ממשיך עד שכולם עשו את הפסל שלהם
- חוזרים למעגל. המשתתפים משקפים בקצרה זה לזה מה ראו או הרגישו כשצפו בפסל (בתנוחה) שלו.
שלב שני – לחוות את התהליך מפסל א' לפסל ב
- המשתתפים חוזרים ומגלמים את התצורה התקועה (פסל א') ואז מאפשרים לצורה הזאת לזוז ולהשתנות לאיטה עד שהם מגיעים לסיום התנועה ועוצרים בפסל ב'.
- נחזור על התהליך הזה במשך 3-4 דקות, על מנת לחוש כיוונים ואפשרויות נוספות. מה התצורה התקועה מבקשת לעשות? מתוך מעבר על איברי הגוף – איפה ממוקמת התקיעות? מה לא רוצה יותר להישאר במצב התקוע? אם יש לנו מחשבות על מה שחווינו, זה בסדר, ניתן להן לחלוף, נשאר נאמנים לגוף. לוקחים את הזמן על מנת לחוש באמת ובצורה ברורה את התקיעות שלנו.
עקרונות בתרגול
- מאפשרים לגוף להיות המדריך, המוביל. לא מתכננים, מציגים או מעמידים פנים. פשוט להיות ולעשות.
- נשענים לתוך המצב התקוע. החוכמה כבר טמונה בו. שמים לב למה שמבקש להתהוות מה שבשפת תיאורית ה-U נקרא לפעמים "הסדק".
- נותנים אמון בהתנסות המרחשת מרגע לרגע
עיבוד
חוזרים למעגל. כל מי שרוצה משתף את הקבוצה בקצרה במה שהרגיש, בהתנסות שלו. ניתן להתבונן דרך מספר עדשות:
- מה ההבדל שחשתם בין התצורה התקועה לפסל ב'?
- מה היתה התנועה שהובילה אותי מפסל א' לפסל ב'?
- איפה התנועה התחילה בגוף?
- איזה תובנות או שאלות התעוררו בי?
