בפעם הראשונה שפגשתי את שני מהטריבונה למנהיגות השתתפותית והיא התחילה לדבר על סוציוקרטיה חשבתי לעצמי: למה היא מקללת?
אח"כ כשהמשכתי להקשיב חשבתי שסוציוקרטיה נשמע ממש רע ולי זה מזכיר את המילה סוציומט ומבחן סוציומטרי ולא הבנתי מה זה קשור לוועד עובדים.
אבל כשהתחלנו ללמוד סוציוקרטיה וליישם בוועד עובדי סאפ דעתי החלה להשתנות.
סוציוקרטיה (באנגלית: Sociocracy), הידועה גם בתור Sociocratic Circle-Organization Method ומחוץ לאירופה בתור Dynamic Self-Governance או Dynamic Governance, היא צורת התארגנות שמשתלבת בתוך מבנה ארגוני היררכי קיים, ומאפשרת לעובדי הארגון להשתתף בקבלת החלטות הקשורות למדיניות הארגון. מודל הסוציוקרטיה פותח בהשראת מתודת קבלת החלטות בקונצנזוס ובהשראת רעיונות מתורת הקיברנטיקה. המודל מגדיר עקרונות להתארגנות במעגלים בעלי קשרים הדדיים, כאשר כל מעגל מהווה יחידה עצמאית לקבלת החלטות, וכל חבר מעגל מקבל קול שווה. מודל סוציוקרטיה 3.0 שם את הדגש על שוויוניות, נטילת אחריות, שקיפות, וכן הערכה ומדידה.
איך זה עובד?
כל אחד מחבריי הוועד יכול להציע הצעה וכל אחד אחר יכול להביע חשש לגבי ההצעה או התנגדות. לשני המקרים אנו מתייחסים כמתנה. החשש מסייע לשפר את ההצעה הקיימת ולהפוך אותה לטובה יותר. ההתנגדות היא מאתגרת יותר ומייצרת דיון ארוך שמטרתו להסיר את ההתנגדות, שוב תוך שיפור ושינוי ההצעה המקורית.
בהתחלה, הרגשנו שזה מייצר דיונים ארוכים ולעיתים קשים ביותר אבל בסוף כשהצעה מתקבלת היא מתקבלת בצורה מוסכמת. ההסכמה נבנית יחד, תוך חתירה משותפת לשיפור ההצעות והישענות על החכמה הקבוצתית.
במה זה שונה מאיך שעבדנו קודם?
עבדנו בדמוקרטיה – מכירים? מביאים כל נושא להצבעה והרוב קובע. הרוב מנצח, ההצעה מתקבלת לעיתים על חודו של קול והמנצחים שמחים עם הניצחון וממשיכים הלאה. לצערי שיטה זו מנציחה את התרבות הישראלית של עריצות הרוב. בנוסף, כדי להעביר החלטה היינו עסוקים לפני מועד ההצבעה ליצור לובי, דרך שיחות רבות, שיצרו חוויה של אינטריגות ומתחים פנימיים.
זכורים לי לא מעט מקרים שהייתי ברוב המנצח והצד המפסיד אמר לי: יאללה תתקדם, ניצחת. למרות הניצחון, הרגשתי לא בנוח וחשבתי שהיה טעם בדבריי המיעוט המפסיד. הרגשתי לא בנוח עם עריצות הרוב ופשוט ויתרתי על הניצחון שלי תוך השתאות הצד שכנגד.
מה זה נותן לנו כוועד עובדים?
אז נכון, הסוציוקרטיה סופר מאתגרת דפוסים קיימים ומבוססת על אמון שלא תמיד באמת קיים, אבל אחרי 9 חודשים של תרגול, אני יכול להגיד בלב שלם שאני מסמפט אותה. היא לימדה אותי סבלנות מהי, להקשיב לאחרים, לכבד דעות. היא לימדה אותנו כקבוצה להתווכח פחות, להתקדם יותר.
ולמרות התנגדויות רבות מחוץ לוועד ולהרמות גבה אנחנו עדיין דבקים בה ומצליחים אפילו לא רע.
יש שאלות, יש אתגרים, יש מריבות אבל יש גם הצלחות רבות, שיתופי פעולה והסכמות מקצה לקצה.
ובכל מקרה דיקטטורה אינה הסגנון שלי והדמוקרטיה, לפחות הישראלית בפשיטת רגל חמורה.
אז אולי נזיז את הגבינה, ננסה משהו חדש ומקסימום נצליח?!
גד רביד, יו"ר ועד העובדים של SAP בישראל.
