לפני כחצי שנה ישבנו אני שני ובן והתחלנו לחלום ביחד. שני הודיעה על סיום תפקידה במכון הדמוקרטי לאחר 12 שנים, אני-טלי התפטרתי מארגון בו עבדתי כמעט עשר שנים ובן- כנציג דור ה-Y היה פרלינס וללא כל "מחויבויות ארגוניות". כמובילי מיזם "דמוקרטקס", (שפעל בשלוש השנים האחרונות במסגרת המכון הדמוקרטי לקדום "מנהיגות השתתפותית") חשבנו לעצמנו שהנה יש לנו הזדמנות לקחת את כל מה שלמדנו מאחרים על מנהיגות השתתפותית ולעוף על עצמנו ועל החיים. שני בדיוק גלתה מודל מעניין של ארגון השתתפותי מניו זילנד – ENSPIRAL והזמינה למפגש למידה. למפגש הלמידה הגיעו אנשים שונים שהתענינו בנושא ואנחנו ככל שחקרנו לעומק את המודל הבנו שיש פה משהו מעניין ושבעצם אין לנו מה להפסיד.
חודש לאחר מכן כבר הוצאנו קריאה להקמה של ארגון השתתפותי והזמנו כעשרה א.נשים חלקם חברים וחלקם פחות לבוא ולהיפגש איתנו להקים את הארגון שיקדם מנהיגות השתתפותית בישראל. היה לנו גם ברור שאופן ההתארגנות שלנו חייב להיות אותנטי לעצמנו ולשינוי אותו אנחנו רוצות לחולל ולבד לא נצליח. אולי נרוויח טוב ונעשה דברים טובים במקומות שנהיה בהם אבל לא נצליח לשנות תפיסות וסדרי עולם. התשוקה שהניעה אותנו היא תשוקה לייצר שינוי תרבותי – כזה שמפרק היררכיות ומערכות דכאניות, שינוי שמאפשר לאנשים להשתתף ולקחת חלק – בקהילה, בארגון ובחברה. דבר נוסף שהיה לנו חשוב זה המגוון. לא רצינו להקים עוד חברת ייעוץ של יועצים/מנחים אלא להקים רשת של אנשי מקצוע מגוונת שתאפשר לנו להגביר את שיתופי הפעולה בינינו וגם לחבר בין עולמות חדשים ולהשפיע על מרחבים שונים.
בחודש מאי 2018 נפגשנו בקיבוץ עין שמר- צלם, מנהלת בי"ס לשעבר, פעיל סביבתי, יועצת ארגונית, מעצב אתרים, מועמד לרשות מקומית, נווט בחיל האויר ויזם חינוכי ואנחנו- שני בן וטלי שנענו לקריאה: "איך נקדם מנהיגות השתתפותית בארץ". התחלנו לעבוד על הכוונות שלנו – התחלנו מהכוונות האישיות ומה הביא כל אחד למפגש? הסתמכנו על המטודולגיה של U THEORY ותרגלנו עבודה עם כוונות: ראש, יד ולב, מתוך הבנה שאיכות הכוונה משפיעה על איכות התוצאה והיה נתנו מקום לכל אחד להתחבר לכוונות שלו. לאחר מכן עברנו לשלב של חלימה משותפת וחילוץ יעדים – הסתמכנו על מטודולוגית ה-DRAGON DREAMING. התחלנו בניסוח שאלה למעגל חלימה –
מה עשינו ב-6 החודשים האחרונים שהפך את הקמת הארגון המגניב שלנו לחוויה אפקטיבית, מוצלחת ומהנה?
לאחר שקיימנו מספר סבבים של חלימה משותפת , חילצנו יעדים ויצרנו גאנט משותף. התחלקנו לצוותי עבודה כשכל אחד רושם את עצמו בצוות אליו יש לו "תשוקה" . וכך…ללא כל מנהל/מנחה/יועץ סיימנו מפגש בן שלוש שעות כשיש לנו צוותי עבודה להקמה של ארגון- צוות תשתיות, צוות אתר, צוות שיתופי פעולה. בחרנו סוציוקרטיה 3.0 כמסגרת להתארגנות ובקשנו מכל צוות להציע הצעה בכל נושא המבוססת על שיקולים שחברי הארגון יכתבו.
ביום למחרת כבר היה לנו דרייב משותף ובאופן שלא ניתן להסבר וכנגד כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על התארגנות אנושית א.נשים התחילו לעבוד ביניהם בגוגל דוקס, הנג אאוט ופגישות פיזיות. אנשים שלא הכירו (אז איך יש אמון?) התחילו לעבוד ביחד וזאת ללא כל הובלה או משהו "שמחלק תפקידים". תוך חודש נפגשנו שוב והפעם כל צוות הציג את ההצעה הסופית שלו- כבר היה לנו : שם, עבודה על אתר, לוגו, הצעה לחוזה בין שותפים, פרויקט משותף אחד לכולנו- בית ספר קהילתי למנהיגות השתתפותית, רישום וגם- שיתופי פעולה שנוצרו על הדרך (תכל'ס הופתענו!)…אנשים התחילו להזמין אחד את השניה להתנסות בפרויקטים משותפים, והצעות עבודה התחילו להגיע אלינו באופן מפתיע וזאת אחרי חודשיים בלבד! ועדיין ללא רישום חברה, אתר וחשבון בנק.
השלב הראשון של הקמת הארגון הושלם – אז מה היה לנו בחודשיים האלה?
- קבוצה של אנשים שאין בין כולם הכרות או היסטוריה של עשייה משותפת שנענת לקריאה להקמה של ארגון השתתפותי.
- חלום של שלושה אנשים שמזמינים אנשים לחלום ביחד איתם בידיעה שלא ברור מה יצא מזה.
- קבוצה של אנשים שללא כל ניהול או הנחיה מתארגנת בכוחות עצמה ומקימה תשתיות ארגוניות
- פרויקט משותף אחד – בית הספר הקהילתי למנהיגות השתתפותית.
- שיתופי פעולה מקצועיים בין אנשים שמעולם לא הכירו- ההתארגנות הביאה איתה הזדמנות לאנשים לשתף פעולה ולהתנסויות מעניינות.
המסע שלנו לא הושלם. להפך, הוא רק התחיל. החודשיים האלה היו עבורי כמו נסיעה ברכבת הרים, היו רגעים של היי מטורף, לראות איך ההתארגנות מוציאה מאנשים את הטוב שלהם, גם אנשים שבחרו לא להשתתף סייעו לנו בחוכמתם הרבה, להתרגש מלראות איך מרחב השתתפותי מוציא מאיתנו את הטוב. רגעים של חרדה (זה בכלל יעבוד? למה שאנשים ירצו לשתף פעולה אם הם לא מכירים? ) רגעים של בלבול שפתאום אני פועלת בנגוד להנחות יסוד שחשבתי שאני יודעת על החיים ועל התארגנות אנושית – "בלי אמון ואינטמיות אנשים לא יפעלו ביחד?" "קבוצה צריכה שיניעו אותה לפעולה"…והנה היום בגיל 42 אני מופתעת כל יום מחדש ולא מצליחה להבין איך זה קורה?
תם ונשלם הפרק הראשון, אז נעים מאוד אנחנו הטריבונה למנהיגות השתתפותית וקמנו בכדי לקדם רעיון קטן אחד – לכל אחד ואחת יש את היכולת לקחת חלק. לכל אחד ואחת יש את הזכות לקחת חלק. אנחנו כאן בכדי להתייעץ ובכדי לתמוך בכםן – אם אתםן ארגון, קהילה, אנשים…דברו איתנו. אנחנו לא יודעים הכל ולפעמים נדמה לנו שאנחנו לא יודעים כלום, אבל יש לנו תשוקה מטורפת להיות אתכם במסע המשוגע הזה.
1 מחשבה על “איך הקמנו ארגון השתתפותי? פרק ראשון”
מעורר תקוה וחשק לעשות גם.