לעוף. כמו בחלום נפלא. הרוח שורקת מסביב ויחד עם השמש מלטפת את העיניים, בהבטחה שהכל יהיה בסדר. בהבטחה שהכל עכשיו בסדר. ולמה שלא יהיה בסדר? במרחב החלום אין דבר שהוא בגדר בלתי-אפשרי.
התמונה שבחרתי ללוות את הטקסט הזה מתארת דמות שנמצאת בריחוף. תלויה בין שמים וארץ, מקבלת בשלמות את עובדת היותה בחוסר שליטה וההכרח להתמסר. טכניקת הצילום הנדרשת ליצירת תמונה כזו נקראת "panning". הצילום נעשה במהירות תריס איטית יחסית וכדי לקבל את האפקט בו הדמות חדה אבל הרקע מרוח, יש לסנכרן את תנועת המצלמה באופן מושלם לתנועת האובייקט. סנכרון שמדובר בו רבות בהקשרים של יצירה – חיבור בין הרגש והמיינד, בין החוץ לפנים, בין היוצר לצופה.
נראה שבתקופה האחרונה אנחנו נמצאים במרחב הדומה במשהו למרחב חלום. המציאות מוכרת אבל משהו יסודי בה השתנה עד כדי הפיכתה לזרה. האנשים אותם אנחנו פוגשים במקרה מתקרבים אלינו אבל נעצרים פתאום רגע לפני שנכנסים למרחב האישי הבטוח ושומרים על מרחק. המרחב הציבורי פתאום הפך שומם. הבית המוכר והבטוח הופך לכלוב ואנחנו נדרשים להתעמת עם מרכיבי חיינו הבסיסיים ביותר – עם יחסינו עם האנשים הקרובים אלינו ביותר.
לי לוקח זמן. בימי שגרה אני נוטה לשהות על מחשבות ועל רגשות, לתת לדברים לשקוע, להתעכל. מאז פרוץ המגיפה אני שם לב לתהליך פנימי שמתקיים בי – התודעה מאחרת להדביק את קצב השינויים. הראש שלי עדיין רץ על הילוך גבוה, עסוק בדברים של יום-יום ועבודה, מרגיש צורך להתעדכן ברשתות, תחושה שהמשרד זקוק לי, שיש דברים לסגור. אבל לאט-לאט מחלחלת ההכרה שהגוף סגור בבית ויש כאן משפחה, שמוקד החיים עבר מקום. התכנסות. ובעקבותיה הפנמה הכרחית שהחיים הם כאן ועכשיו – הלכה למעשה.
מיתוס השחרור על ההקשרים השונים שלו, נטוע בפילוסופיות העמים העתיקים – החל בשחרור מה"מאיה", האשליה שהיא מסכת המציאות בבודהיזם, דרך החלפת שקר השליטה באמת הזרימה כפי שמלמד אותנו הדאו ועד ליהדות של משה ששיחרר את עמנו מעבדות פיזית ורוחנית לחירות, לעצמאות ולשיבה הביתה. המציאות מספקת לנו באופן רציף סיבות לבצע התאמות תודעתיות ולשאוף לסנכרון בין מה שנקרא "המצב" ובין הלך הרוח שאותו מצב דורש על-מנת שנוכל לתפקד בצורה מיטבית. האם זהו השחרור המיוחל? האם החופש האמיתי והבית הנכסף מצויים ביכולת התודעה להדביק ולהתגמש מול הנסיבות המשתנות בקצב הולך וגובר?
ובחזרה לחלום – כצלם שמפתח במשך שנים את יכולות ההתבוננות שלו, אני מזהה לא פעם דרך הצילום את הפערים בין העולם החיצוני והעולם הפנימי, בין הנסיבות ובין הלך הרוח.
הצילום הוא הדרך בה אני בוחר להמשיך לשהות בחלום, גם אחרי היקיצה. משוחרר ומסונכרן.
חג חירות שמח!
