זכור לי רגע אחד זעיר וכמעט לא מורגש, לפני שנתיים ומשהו, בו התרחש החיבור לקהילה חדשה. לאו דזה, מחבר הדאו דה צ'ינג, מלמד אותנו שכל עוד אנחנו חלק ממשהו ובתוכו, אין לנו את היכולת לתפוס את מימדיו האוביקטיביים. ואכן, כשאנחנו בתוך תהליך, במיוחד בתחילתו, רוב הסיכויים שנהיה בעיוורון מוחלט לגבי המשכו ותוצאותיו. בתרבות ההיפר-ריאליסטית, היפר-מתועדת […]
לעוף. כמו בחלום נפלא. הרוח שורקת מסביב ויחד עם השמש מלטפת את העיניים, בהבטחה שהכל יהיה בסדר. בהבטחה שהכל עכשיו בסדר. ולמה שלא יהיה בסדר? במרחב החלום אין דבר שהוא בגדר בלתי-אפשרי. התמונה שבחרתי ללוות את הטקסט הזה מתארת דמות שנמצאת בריחוף. תלויה בין שמים וארץ, מקבלת בשלמות את עובדת היותה בחוסר שליטה וההכרח להתמסר.
זכויות יוצרים © 2024 הטריבונה למנהיגות השתתפותית בע"מ
הירשמו לרשימת התפוצה